בית הדין הכיר בקיום יחסי עובד-מעסיק בין המעסיק לבין מנהל מכירות בכיר לאחר תקופת עבודה בת 16 שנים במתכונת של נותן שירותים עצמאי לכאורה וחייב את המעסיקה בתשלום זכויות סוציאליות

התובע, איש מכירות, הועסק על ידי הנתבעת החל מתחילת שנת 1991 ועד להתפטרותו ביום 8.11.07. החל מאמצע שנת 1997 שימש התובע בתפקיד בכיר של "מנהל המחלקה התעשייתית לרבות מחלקת המכירות". במסגרת תפקידו זה ניהל התובע צוות משמעותי של עובדים ונותני שירותים של הנתבעת.

העסקת התובע נעשתה בראשית הדרך בהתאם לחוזה ספק-מפיץ שנחתם בין הצדדים ביום 4.7.91. בחוזה נקבע שהתובע זכאי לעמלות בגין מכירות שיבצע.

ביום 14.3.93, ובעקבות חילוקי דעות בין הצדדים, הודיעה הנתבעת לתובע בכתב, כי בשל חוסר שביעות רצון מכמות המכירות באזורי הדרום, היא נאלצת להפסיק את ההתקשרות עם התובע. אך בפועל המשיך התובע בתפקידו, ובין הצדדים סוכם בעל-פה שהתובע יתחיל לקבל שכר קבוע, שיעמוד על 4,000 ₪, וזאת בנוסף לעמלות. שכר היסוד של התובע הועלה מעת לעת והגיע עד לסך של 18,000 ₪, אם כי בשנת 2005, לאחר שהנתבעת העמידה לרשות התובע רכב שבבעלותה, הופחת שכר היסוד ל- 16,000 ₪ בצירוף לעמלות. לקראת תום תקופת עבודתו בנתבעת, עמד שכרו החודשי הממוצע של התובע על סך של כ- 24,700 ₪.

החל משנת 2005, החלה הנתבעת להרע את תנאי עבודתו של התובע באופן משמעותי באמצעות הקטנת העמלות, והעלמת חשבונות ודוחות מכירה.
בסופו של יום, התובע התפטר מתפקידו בנתבעת עקב הרעת בתנאי העסקתו.

בינואר 2008 החל התובע לשמש כמנכ"ל חברת טרהטק סוכנויות בע"מ. לטענת הנתבעת, טרהטק הינה חברה המתחרה בנתבעת והעוסקת ביבוא ציוד מכני הנדסי כבד. לטענת התובע, טרהטק אינה מתחרה בנתבעת, שכן היא מתמחה ביבוא ובציוד של סוגי מוצרים שהנתבעת אינה מייבאת לישראל, כגון מיני מחפרים, זחלים, מכשירי ניפוי וגריסה ומעמיסים אופניים.

התובע הגיש לבית הדין לעבודה תביעה להכרה בקיום יחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבעת, לתשלום פיצויי פיטורים עקב התפטרות בדין מפוטר, זכויות סוציאליות נוספות, הפרשי עמלות. כן, עתר התובע למתן צו למתן חשבונות על מנת שיתאפשר לו לחשב את הפרשי העמלות להם היה זכאי, לטענתו.
הנתבעת הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, על ידי התובע כתוצאה מהמעבר לחברה מתחרה.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט דורי ספיבק) בחן תחילה את השאלה לגבי קיום יחסי העבודה בין הצדדים לפי המבחן המעורב ומבחן ההשתלבות, והשתכנע כי מדובר בפונקציה משמעותית שניהל התובע במחלקה התעשייתית לרבות מכירות, שהינה בליבת הפעילות של הנתבעת. כמו כן, התובע קיבל ציוד מהנתבעת כגון רכב, מחשב נייד, ציוד משרדי, מה שמראה כי אינו קבלן עצמאי אלא עובד מן המניין. בית הדין בחן מבחנים שונים בנוגע לדרך העסקתו של התובע ע"י הנתבעת, ופסק כי התובע הוכיח בעדויות ובמסמכים כי היה כפוף למנכ"ל הנתבעת, הוא הועסק על ידיה במשך 16 שנים ברציפות, אמנם צורת התשלום והתגמול הצביעו על היותו של התובע מפיץ עצמאי ולא עובד מן המניין שכן לא היה חוזה מובהק אלא הסכם העסקה לפיו הוא עצמאי שנותן שירותים. למרות זאת, קבע בית הדין כי בשקילת הנסיבות, התקיימו יחסי עובד- מעביד. בנוסף, קבע בית הדין כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים אותם תבע מהנתבעת, שכן השינויים בעמלות בוצעו כשלוש שנים לפני הגשת התביעה, במהלכן המשיך לעבוד אצל הנתבעת ולכן ניתן לראות בו כמי שהסכים לתנאי העסקה החדשים ולשינויים. כמו כן, במכתב ההתפטרות ביקש להיות מוכר כעובד ולא כנותן שירותים, דבר שמוכיח את הסכמתו עם כך שהינו נותן שירותים שלא זכאי לפיצויי פיטורים כעובד מן המניין.

בית הדין קיבל את תביעת התובע בחלקה ופסק לו את הסכומים הבאים:

א.      פדיון חופשה בסך 61,765 ₪.

ב.       דמי הבראה בסך 5,724 ₪.

ג.       פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 155,610 ₪.

ד.       הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.

 

לעומת זאת, בית הדין דחה כליל את התביעה שכנגד.

 

ס"ע 9196-11-10 דן נודלמן נ' חברה ישראלית למנועים וטיילרים בע"מ (10.11.14 פורסם בנבו)

לקריאת פסק הדין המלא