בית הדין פסק כי חל איסור על מעסיק למנוע מעובדת לעבוד בפועל במשך הריונה תחת תשלום שכרה וכי הוצאתה לחופשה כפויה בתשלום מהווה הפרה של חוק עבודת נשים

התובעת עבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת שהינה חברת ממשלתית שעוסקת בין היתר בהקמת הרכבת הקלה. לאחר שהרתה בשנית, זומנה לשיחה בדבר התנהלות בעייתית כלפי עובדת אחרת. בשיחה השנייה שנערכה לתובעת הוחלט לפטרה לאלתר. מיד בתום שיחת הפיטורים, הודיעה התובעת לממונים עליה על היותה בהריון. כתוצאה מכך, החליט המעסיק לפנות לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, אך דרש מהתובעת להפסיק לעבוד בפועל ולשבת בביתה (תוך תשלום שכרה) עד אשר תינתן החלטת הממונה על חוק עבודת נשים. התובעת פנתה לבית הדין בבקשה למתן צו שיורה לנתבעת להשיב אותה לעבודתה בפועל עד אשר תיתן הממונה על חוק עבודת נשים, החלטתה. ואכן, בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופט אילן איטח) הורה על חזרתה של התובעת לעבודה עד מתן החלטת הממונה. אומנם, התובעת הוחזרה לעבודה, אך תוך פגיעה בתפקידה.

התובעת הגישה לבית הדין תביעה לקבלת פיצוי עונשי בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים, פיטורים ללא שימוע, עוגמת הנפש בהרעת התנאים ובהליך הפיטורים שנעשה לה.

בית הדין האזורי לעבודה (השופט אורן שגב) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי לפי חוק עבודת נשים נאסר על מעסיק למנוע מעובדת לעבוד בפועל במשך הריונה. נקבע כי הוצאתה של התובעת לחופשה כפויה ומניעת זכותה לעבודה בפועל מהווה הפרת של חוק עבודת נשים. עוד קבע בית הדין כי הנתבעת כשלה בניסיונה להוכיח טענותיה בדבר תפק3וד לקוי של התובעת ובית הדין קבע כי אין מדובר בבעיות מקצועיות כה חמורות שמצדיקות שלילת זכותה של התובעת לעבוד בפועל. כמו כן, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת הרעה את תנאיי העסקתה בהעברת מקום העבודה לחדר קטן ועמוס בציוד, בשינוי שעות עבודתה והתפקידים בהם עסקה. בנסיבות העניין, בית הדין פסק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 40,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים (לרבות עוגמת נפש), פיצוי בגין העדר שימוע כדין בסך של 18,500 ₪, סך של 9,250 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת וסך שך 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

ס"ע 4416-09-10 אילנה ריידר נ' נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (23.3.15 פורסם בנבו)

לקריאת פסק הדין המלא