הבנק הפר את הוראות חוק השוויון בכך שחלק מהשיקולים שהובילו להחלטה בדבר הפסקת עבודת התובעת היוו שיקולים זרים הנגועים באפליה על בסיס היות התובעת בהריון, הארכת חופשת הלידה והפיכתה לאם ל-4 ילדים קטנים

התובעת עבדה בבנק מזרחי טפחות קרוב ל-4 שנים כטלרית וכבנקאית לקוחות במשך קרוב לארבע שנים, עד לכניסת פיטוריה לתוקף. התובעת תבעה מהבנק פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון) וחוק עבודת נשים, בטענתה שפיטוריה נעשו במהלך הריונה ובשל היותה אֵם, בחוסר תום לב תוך פגיעה בזכויותיה, ללא שימוע ותוך גרימת עוגמת נפש.

בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רובוביץ-ברכש) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי לתובעת לא בוצע הליך שימוע עובר להחלטה הראשונה בדבר הפסקת העסקתה. בית הדין שם דגש על כך שזכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי, וכוללת בתוכה את זכותו של העובד לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, אופציה להשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. בנוסף, קבע בית הדין כי הנתבע לא העביר לתובעת את החלטת וועדת הקביעות ולא את תוצאות מבחני ההתאמה שעברה, שהיו רלוונטיים להחלטתו בדבר הפסקת העסקתה. בסופו של יום הבנק ערך לתובעת שימוע אך רק לאחר שהתובעת חזרה מחופשת לידה ועמדה על כך שייערך לה שימוע. יודגש כי השימוע נעשה לאחר שהבנק כבר הוציא לתובעת מספר מכתבי הפסקת עבודה ולאחר שלמעשה מדובר היה במעשה עשוי. נוכח האמור, קבע בית הדין כי נפלו פגמים בהליך הפסקת העסקתה של התובעת. בית הדין קבע כי על הבנק לפצות את התובעת בכל הנוגע לכשלים בהליך השימוע בגובה של 3 משכורות לפי משכורת אחרונה (כ-25,000 ₪).

אשר לשאלה האם הנתבע הפר את חוק השוויון, התובעת הצליחה להרים את נטל הבאת "ראשית ראיה" לכך שלא הייתה הצדקה לפיטוריה המיידים ולא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. לפיכך, העביר בית הדין את נטל ההוכחה לבנק לסתור את טענות התובעת ולהוכיח כי לא הפלה את התובעת בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק השוויון. משהבנק לקח בחשבון גם את השיקול בדבר היות התובעת בהריון ועתידה להיות אם ל-4 ילדים, שאף האריכה את חופשת לידתה מספר פעמים, וחרף העובדה שהבנק הוכיח כי חלק משיקוליו בכל הנוגע להפסקת העסקת התובעת היו שיקולים עניינים, הרי שנוכח האמור, הנתבע הפר את חוק השוויון. בנסיבות העניין פסק בית הדין כי על הבנק לפצות את התובעת בסך של 18,000 ₪ בגין אפליה אסורה. הבנק גם חויב לשלם לתובעת סך 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

ס"ע 47878-01-12 שושנה (הודיה) לגאמי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (11.3.2016 פורסם בנבו)

לקריאת פסק הדין המלא