ארגון נכי צה"ל חויב לשלם 75,000 ש"ח על הפרת חובת ההגינות, תום הלב והנאמנות

ערן עבד בארגון נכי צה"ל בבית הלוחם בתל אביב, החל מיום 20.4.94. בתחילה עבד ערן כמציל וכמטפל במים, ולאחר מכן מונה לתפקיד מאמן קבוצת השחייה לנכים בבית הלוחם, וזה היה תפקידו האחרון בארגון. במקביל, שימש ערן גם כמאמן נבחרת ישראל לנכים בשחייה, אשר שניים משחייניה היו שחיינים גם בקבוצת בית הלוחם.

ערן פוטר מעבודתו, ומועד סיום העסקתו היה יום 12.12.03.

הרקע לפיטוריו של ערן הוא האשמות שהופנו כלפיו בגין כך שגנב, לכאורה, כסף מספורטאי עיוור, במהלך שהותה של נבחרת ישראל לנכים בקנדה, לתורך השתתפות בתחרות שחייה לשחיינים עיוורים. התחרות התקיימה בתחילת חודש אוגוסט 2003.

 

בית הדין סבר כי נפל פגם בהחלטה על פיטוריו של ערן וכי עצם הפיטורים, כמו גם האופן בו בוצעו, מקימים לערן זכאות לפיצוי נוסף, מעבר לפיצויי הפיטורים להם הוא זכאי כחוק.

 

התובע אמנם נחשד בגניבה עת שימש בתפקידו כמאמן נבחרת ישראל, ואולם תוצאות אותו מקרה שאירע בקנדה, היא פיטוריו של ערן מעבודתו כמאמן שחייה בקבוצת בית הלוחם.

הארגון טען, כי החשד בגניבה לא היה זה שהביא, בפני עצמו, לפיטוריו של ערן, אלא היה זה משבר האמון החריף שפרץ - בעקבות החשדות - בין ערן ובין שחייני קבוצת בית הלוחם, משבר אמון אשר הביא לכך שהמשך העבודה עם ערן הפכה לבלתי אפשרית.

 

לאחר שנפרשה בפני בית הדין מלוא התמונה העובדתית, ולאחר ששמעו את העדויות בחר בית הדין להעדיף את גרסתו של ערן לגבי השתלשלות האירועים. על כן, נקבע כי קיימים ליקויים חמורים דווקא בהתנהלות הארגון בכל הפרשה.

ערן העיד, כי מיד עם שובו מקנדה ביקש להיפגש עם הממונה עליו בארגון ועם מנהל בית הלוחם, על מנת להזים את כל הטענות שהועלו כנגדו. לדבריו של ערן, השניים תמכו בו ועודדו אותו והוא שב לעבודתו כרגיל. ערן המשיך לשדר לשחיינים "עסקים כרגיל", המשיך את שגרת האימונים, ואף נסע עם השחיינים לתחרות בצ'כיה. כל זאת תוך שהוא סבור שהנהלת הארגון תומכת בו ופועלת להפרכת החשדות נגדו.

לאחר שובו של ערן מהתחרות בצ'כיה הופתע לגלות שהוא מצוי בעיצומה של מערבולת הכפשות ושהנהלת הארגון החלה ללחוץ עליו כי יתפטר.

ערן אף גילה כי במהלך חודש ספטמבר 2003, עוד לפני שהוצאו פיטוריו אל הפועל, נודע לו כי הנהלת הארגון כבר פעלה למציאת מאמן שיתפוס את מקומו. גם לאחר שעבר בהצלחה מרובה בדיקת פוליגרף, אליה ניגש מיוזמתו, המשיכה הנהלת הארגון להביע בו אמון מוחלט ולהרעיף עליו שבחים בחדרי חדרים, ואולם בה בעת קיבל ממנה את הרושם כי ההחלטה לסיים את העסקתו מוחלטת וסופית על אף האמון שהובע בו, ועל אף השבחים שהורעפו עליו.

לטענתו של ערן, משבר האמון לו טוען הארגון לא היה קיים מעולם, אלא נוצר כתוצאה מליבוי השמועות סביבו, ומכך שהארגון לא עשה דבר על מנת להזימן. ערן אף טען כי לא היו ביות בינו לבין שחייני הקבוצה לפני האירועים בקנדה, וכי גם לאחר אותם אירועים סירב רק שחיין אחד להגיע לאימונים.

 

יחסי עבודה הם יחסים מסוג מיוחד, הטומנים בחובם חובה ברורה של הצדדים להם לנהוג זה בזה בהגינות, ביושר, בנאמנות ובתום לב.

בענייננו, הארגון הפר חובותיו אלה כלפי ערן, ונהג בו באופן הפוך מהמתבקש: למעשה, מאז התעוררו החשדות נגד ערן בקנדה, ועל אף שמרגע חזרתו ארצה יידע ערן את הארגון בפרטי המקרה והכחיש את החשדות נגדו מכל וכל, נטש הארגון את ערן לבדו במערכה, ולא עשה דבר על מנת לגבותו ולתמוך בו בנסיונו להוכיח את חפותו.

התנהגות מין זו פסולה, לטעם בית הדין, בכל מערכת יחסי עבודה, ואולם צורמת היא במיוחד כאשר מדובר בעובד שעבר עבור הארגון במשך כ-10 שנים, הצטיין בעבודו, ואין חולק כי הארגון היה שבע רצון מתפקודו.

בהינתן כל הנסיבות שפורטו, בית הדין מצא כי התנהלות הארגון בכל מהלך פרשת פיטוריו של ערן הייתה פסולה, וכי במעשיו ובמחדליו הפר הארגון, כמעביד, את חובתו לנהוג בהגינות, בתום לב ובנאמנות, בערן, כעובד.

בגין הפרת חובה זו, מצא בית הדין לפסוק לטובתו של ערן פיצוי, מעבר לפיצויי הפיטורים להם היה זכאי כחוק עקב פיטוריו.

הארגון חוייב לשלם לערן סך של 75,000 ש"ח.

בנוסף, חויב הארגון לשלם לערן סך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

עב (ת"א) 10926/04 ערן שטרן נ' ארגון נכי צה"ל המרכז (5.11.07, פורסם בנבו)

לקריאת פסק הדין המלא