התנכלו לעובד על רקע מתן עדות בהליך הטרדה מינית ונדרשו לפצותו ב-180 אלף שקל

פרחי רצון עובד במכון הביולוגי משנת 1977 ועד היום, בתפקידים שונים. בשנת 2002 הגישה אחת העובדות במכון תלונה על הטרדה מינית כנגד מנהלה, וכן תלונה נגד מנהל אחר על הטרדה. התלונה טופלה ונחקרה על ידי נציבות שירות המדינה, אשר במסגרת חקירתה זימנה את פרחי רצון למתן עדות. מאז עדותו בפרשת ההטרדה המינית סבל פרחי רצון מהתנכלויות מצד המנהלים במכון נגדם העיד. במשך תקופה ארוכה פנה פרחי רצון מספר פעמים להנהלת המכון ולנציבות שירות המדינה - בעצמו ובאמצעות שדולת הנשים בישראל - אולם דבר לא קרה.

 

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מפי כב' השופטת לאה גליקסמן, קבע כדלקמן:

קיים קשר הדוק בין תביעתו של פרחי רצון לבין פרשת ההטרדה המינית. איסור ההתנכלות בחוק למניעת הטרדה מינית עומד בפני עצמו ללא קשר עם השאלה האם ההטרדה המינית, מקור ההתנכלות הנטענת, התרחשה או לא, ושאלה זו כלל אינה רלוונטית לבירור טענת העובד בדבר התנכלות כלפיו. לפיכך, גם אם נקבע על ידי נציבות שירות המדינה כי לא הוכחה הטרדה מינית, אין בכך כדי להמעיט מטענתו של פרחי רצון כי סבל מהתנכלות עקב וכתוצאה ממתן עדותו בפרשת ההטרדה המינית.

לנוכח הצורך שלא להרתיע עובדות ועובדים להתלונן על הטרדה מינית נגד הממונים עליהם, ולנוכח הצורך להבטיח לעובדים ועובדות אלה סביבה נקייה מהתנכלות על רקע מתן עדות בהליכי בירור הטרדה מינית, בית הדין לעבודה החליט באופן תקדימי, כי יש לייחס לחוק שוויון הזדמנויות פרשנות מרחיבה, כך שהוא יחול על עובד המעיד בבירור תלונה על הטרדה מינית ללא תלות בתוכן עדותו. יש לראות כנכלל בהוראות החוק לא רק מתן עדות, אלא גם מתן תמיכה מסוגים שונים, כגון שמירת קשר עם העובדת המתלוננת, כאשר היא סובלת מבידוד חברתי במקום העבודה. לאור האמור, נטל הראייה להוכיח כי הפגיעה בפרחי לא הייתה בשל פרשת ההטרדה המינית מוטל על המעביד.

 

בית הדין הגיע למסקנה כי כתוצאה מפרשת ההטרדה המינית, ובשל היותו של פרחי רצון "מקורב" למתלוננת, וגם בשל מעורבותו בפרשה כעד, הייתה התנכלות כלפיו, שבאה לידי ביטוי בשינוי יחסם של המנהלים וכן שינוי ביחס הכללי אליו, ניתוק ומידור, פגיעה בשכרו בכך שנאסר עליו לעבוד שעות נוספות, פגיעה בתפקידו ובמעמדו בעבודה, שהביאו אף לשינוי היחס של עובדים אחרים כלפיו, עד כדי בידודו החברתי והחרמתו. כתוצאה מכל אלה, ביה"ד קבע כדלקמן:

"יש לראות בגדר התנכלות לא רק פגיעה ישירה בעובד או בתנאי עבודתו, אלא גם פגיעה המתבטת באיום, בלחץ, בהדרה, בהשמצה, או בכל דרך אחרת. כלומר, גם שינוי בהתייחסות לעובד, הבא לידי ביטוי, למשל, בשינוי מתכונת התקשורת למזכרים פורמאליים בכתב, התעלמות מהעובד והעברת הנחיות אליו באופן עקיף בלבד, בידוד העובד באירועים חברתיים וכיו"ב הוא בגדר "התנכלות"".

 

בית הדין קבע כי המכון לא טיפל כראוי בתלונתו של פרחי רצון על התנכלות. הבירור שנערך לא היה בירור ראוי. התנהלות זו של המכון מהווה הפרת חובתו לפי החוק למניעת הטרדה מינית הקובע כי מעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע התנכלות של עובד על רקע מתן עדות בדבר הטרדה מינית במסגרת יחסי העבודה. כן, נקבע כי התנהלות נציבות שירות המדינה בעניינו של פרחי רצון הייתה לקויה - וזאת בשני היבטים: האחד - הגישה העקרונית לעניין "התנכלות", שתרמה להתייחסות לא ראויה לתלונתו של פרחי רצון. השני - אופן הטיפול ובירור תלונותיו של פרחי רצון שלא זכו כלל למענה.

 

כתוצאה מהתנהלותם הרשלנית, המכון והנציבות נדרשו לפצות את פרחי רצון בסך של 100,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות ההתנכלות שעבר בעקבות פרשת ההטרדה המינית. בנוסף, שני המנהלים אשר נקבע כי התנכלו לפרחי רצון, חויבו באופן אישי לפצות את פרחי רצון בשיעור של 40,000 ש"ח לאחד ו-20,000 ש"ח לשני. בנוסף, נפסקו לטובתו של פרחי רצון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח, ובסך הכל 180,000 ש"ח.

 

כמו כן, בית הדין קבע כי על המכון לנהל הידברות עם פרחי רצון על מנת לשבצו "בתפקיד הולם ושווה ערך במעמד ובתנאים לתפקיד אותו מילא 17 שנה" ככל שהוא עדיין מעוניין בכך ולדאוג כי הממונה העקיף על פרחי רצון יהיה עובד אחר ולא אחד המנהלים המתנכלים.

 

עב 2755/05 פרחי רצון נ' המכון למחקר ביולוגי ישראל ואח' (13.12.12, טרם פורסם)

לקריאת פסק הדין המלא