בית הדין הורה להשיב עובדת לעבודתה עד למתן היתר מהממונה על חוק עבודת נשים

החלטה בבקשה למניעת פיטוריה של אילנה ריידר מחברת נ.ת.ע. - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים, בהיותה בהריון.

אילנה ריידר, אם חד הורית, שעבדה עבור חברת נ.ת.ע. כמנהלת חשבונות.
בחודש מאי 2010 אילנה הרתה ועברה הפלה טבעית. בחודש יוני 2010 גילה שהיא שוב בהריון.
לטענתה של אילנה כתוצאה מההריון היא שינתה את הרגליה בעבודה, ובכלל זה החלה לאכול ארוחת בוקר קלה עם עובדת נוספת מהחברה שאף היא בהריון. כמו כן, אילנה טענה שחשבת החברה (שהייתה הממונה הישירה עליה) החלה "לתחקר" אותה על כוונתה להרחיב את המשפחה ואף "רמזה" שהיא בהריון.
כמובן שהחברה הכחישה שידעה על ההריון.
ביום 8.8.10 זומנה אילנה לפגישה בה נכחו סמנכ"לית הכספים של החברה והחשבת, לכאורה לא נאמר לאילנה מה מטרת הפגישה. באותה פגישה חזרו השתיים על טענות שעלו כנגד עבודתה של אילנה, והודיעו לאילנה כי החברה החליטה לפטר אותה מעבודתה מיידית.
אילנה חזרה למשרדה, וכעבור מספר דקות הודיעה לסמנכ"לית ולחשבת על הריונה, ואף צירפה לכך אישור רפואי.
החברה הודיעה לאילנה כי עליה להישאר בביתה עד להודעה חדשה, תוך תשלום שכרה ושאר זכויותיה, וכי החברה "שוקלת את המשך צעדיה בעניין, לרבות פניה לקבלת היתר לפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים".
לאחר שפניות מצד אילנה ומטעם משרדנו המייצג אותה לא קיבלו כל מענה, הוגשה בקשה לבית הדין לעבודה בתל-אביב בבקשה שיורה לחברה להשיב את אילנה לתפקידה.

בית הדין קבע כדלקמן:
אין מחלוקת כי נוכח הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, פיטוריה של אילנה דורשים היתר מהממונה על חוק עבודת נשים - בין אם ידע המעביד על ההריון ובין אם לאו, וללא היתר שכזה לא ניתן לפטר את אילנה. ואם פוטרה העובדת בהריון וללא היתר, הלכה פסוקה היא מימים ימימה - שככלל בטלים פיטוריה.
הוראות החוק המעניקות לעובדות בהריון תקופת הגנה מפני פיטורים תכליתן להבטיח את המשך השתלבותן של העובדות בפועל באותו מקום עבודה ובכך להקטין את הסיכון כי חרף ההגנה הן תוצאנה ממעגל העבודה באותו מקום. צא ולמד, על מנת להגשים את תכלית החוק יש להקיש מהחוק את הזכות של העובדת ההרה להמשיך ולעבוד בפועל כל עוד לא הותרו פיטוריה, זאת כזכות נפרדת מהשאלה הכללית הנוגעת לזכות של עובד לעבוד.

בית הדין קבע כי למרות מערכת היחסים הבינאישית הלא פשוטה בעניין זה יש להשיב את אילנה לעבודתה.
בית הדין לא שוכנע כי הבעיות המקצועיות של אילנה הגיעו לכדי כך שבלתי אפשרי להמשיך ולתת לה לעבוד בפועל עד להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים. כך נקבע גם לגבי הטענות לגבי התנהגותה של אילנה.
בית הדין ציין כי לא נעלמה מעיניו הטענה על כך שמדובר במקום עבודה קטן. משעסקינן בבני אדם בשר ודם עם רגשות, מדובר בטענה בעלת משקל. יחד עם זאת, על הכף מוטלים שיקולים לא פחות חשובים - המטרות של החוק, וכן הערך השלילי של תשלום שכר ללא ביצוע עבודה.

בסופו של דבר הבקשה התקבלה.
החברה נדרשה להחזיר את אילנה לעבודתה בפועל.

בע (ת"א) 47074-08-10 אילנה ריידר נ' נ.ת.ע. נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (7.11.10, פורסם בנבו)
לקריאת פסק הדין המלא