בית הדין החיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על עובדת המועסקת בחוזה עבודה אישי

נעמי עבדה במלון הנסיכה באילת במשך כ-13 שנה. החל משנת 1992 ועד שנת 2005.

נעמי התקבלה לעבוד במלון בתפקיד מנהלת אשראי וכיהנה בתפקיד זה במשך 9 שנים. בשנת 1999 חתמה נעמי על הסכם עבודה אישי.

בחודש אוגוסט 2000 קודמה נעמי ומונתה לקניינית המלון וזאת עד לפיטוריה. בחודש מאי 2001 קיבלה נעמי מכתב המודיע לה על מינויה כ"מנהלת המחלקה".

במהלך חג השבועות 2005, נקלע המלון לקושי רב באספקת השירותים לאורחיו. בסוף חודש יוני 2005 יצאה נעמי לחופשה פרטית בחול ושבה כחודש לאחר מכן. לאחר אירועי חג השבועות פוטרו מעבודתם שני מנהלים במלון וחשב המלון הודיע על התפטרותו מהעבודה במלון.

ביום 6.7.05, כיומיים לאחר שובה של נעמי מהחופשה, היא נקראה לשיחה עם מנהלת משאבי האנוש של המלון, אשר הודיעה לנעמי כי המלון החליט לפטרה, ובו במקום קיבלה נעמי מכתב פיטורים. נעמי קיבלה הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

 

בית הדין קבע כי העובדה שהצדדים חתמו על חוזה עבודה אישי אינה כשלעצמה מאיינת את הוראות ההסכם הקיבוצי ויש לבחון האם על נעמי חלות יתר הוראות ההסכם הקיבוצי.

אין כל מניעה לקדם עובד אשר התקבל לעבוד כעובד מן השורה על פי תנאי ההסכם הקיבוצי ולהעבירו לעבוד על פי חוזה אישי וזאת כאשר מדובר בשינוי תפקידו ממילא מעמדו ו/ או בהטבת תנאי עבודתו. אין צורך להוסיף כי לכך נדרשת גם הסכמתו של העובד.

לאור רשימת התפקידים המופיעה בנספח 2 להסכם הקיבוצי (אשר קובעת אילו עובדים ניתן להחתים על חוזה אישי ואילו לא) עולה כי משהועסקה נעמי כמנהלת חשבונות (וגם בתפקיד קניינית) לא היה רשאי המלון להחתים את נעמי על חוזה עבודה אישי. עם זאת, יש גם מקום לבחון את מהות עבודתה של נעמי בפועל. עיון בחומר הראיות עולה, כי נעמי הוחתמה על חוזה עבודה אישי בחודש 9/99, בתפקידה כ"מנהלת אשראי". נעמי הועברה לתפקיד קניינית בחודש 8/00 מבלי שהשתנו תנאי שכרה ורק בחודש 5/01 קיבלה מכתב מינוי כ"מנהלת מחלקה".

המסקנה היא, כי אין כל קשר בין תנאי עבודתה של נעמי להחתמתה על הסכם עבודה אישי. משנתקבלה נעמי כעובדת על פי הסכם עבודה קיבוצי, משלא הוכח כי נעמי עבדה בתפקיד בעל סמכויות ניהוליות כלשהן, שוכנע בית הדין כי לא היה כל מקום והצדקה להחתימה על הסכם עבודה אישי. המלון לא סתר את הטענה של נעמי לפיה נדרשה לחתום על ההסכם שמא תפוטר, וכן לא הצליח המלון להראות כי לנעמי ניתנו הטבות כספיות משמעותיות כתוצאה מהעברתה למעמד של מנהלת מחלקה - על כן בית הדין לא קיבל את טענת המלון לפיה, רשאי היה להחתים את נעמי על חוזה עבודה אישי - ונקבע כי אין בחתימתה של נעמי על הסכם העבודה האישי כדי להחריגה מיתר ההוראות הקבועות בהסכם הקיבוצי.

 

לאור כל האמור, דין תביעתה של נעמי לפיצוי בגין פיטוריה ולחלק מזכויותיה מתקבלות והמלון ישלם לה כדלקמן:

- פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 88,600 ש"ח

- תוספת אילת ב' בסך של 2,070 ש"ח

- פיצוי בגין אי הפרשות לקרנות בסך 11,680 ש"ח

- תוספת מקצועית בסך 1,268 ש"ח

- הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 14,859 ש"ח

- הפרשי שכר עבודה בסך של 716 ש"ח

- דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,900 ש"ח

כמו כן, פסק בית הדין כי המלון ישלם לנעמי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.

 

עב (ב"ש) 2547/05 נעמי בן שושן נ' לקסן ישראל בע"מ מלון הנסיכה אילת (12.4.07, פורסם בנבו)

לקריאת פסק הדין המלא