בית הדין לעבודה קבע פיצוי הולם לעובדת בהריון שהושעתה מתפקידה, הועברה מתפקידה ותנאי עבודתה הורעו

אורית לפק עבדה בחברת פרטנר תקשורת במשך 6 שנים. כשהחלה אורית לעבוד בחברה היא עבדה בתפקיד סגנית מנהל מרכז אורנג' בקניון מלחה בירושלים. בשנת 2001 קודמה לתפקיד מנהלת מרכז שירות ומכירה "הבירה".
בחודש מרץ 2003 גילתה אורית שהיא בהריון. כחודש לאחר מכן, יצאה אורית לחופשה ללא תשלום. בחודש מאי הודיעה אורית לסמנכ"ל חטיבת השירות בחברה כי היא בהריון.
בחודש יוני 2003 שבה אורית לעבוד בחברה בתפקיד אחראית ממשק טלפוני פרונטאלי במטה החברה בראש העין. בתפקידה החדש השתכרה אורית פחות ממה שהשתכרה בתפקידה הקודם, וכן נשלל ממנה הרכב הצמוד שהיה לה.
ביום 24.9.03 ילדה אורית.
מתום חופשת הלידה, שהתה אורית בחופשה ללא תשלום משך כ-3 חודשים, לפי דרישת החברה.
בסופו של דבר התפטרה אורית מתפקידה, ובפועל לא שבה לעבודה מאז הלידה.

אורית טענה כי תנאי עבודתה הורעו עקב הריונה ורק משום כך. לטענתה היא הועברה מתפקידה ללא קבלת אישור כדין מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת ואף הוצאה לחופשה כפויה על חשבונה. ההחלטה להעבירה מתפקידה כמנהלת מרכז "הבירה" נבעה משיקולים זרים ונעשתה שלא כדין.

לאחר שמיעת העדויות בתיק התרשם בית הדין לעבודה כי אורית הייתה עובדת טובה ומוערכת בחברה. אורית קודמה מתפקיד סגנית מנהלת מרכז מלחה לתפקיד מנהלת המרכז - והדבר מעיד על כך שגם לפי החברה אורית ביצעה את עבודתה באופן טוב ומקצועי. לאחר כשנה בתפקיד מנהלת מרכז מלחה אורית קודמה לניהול מרכז "הבירה". גם בתפקידה זה נראה כי ביצעה את תפקידה באופן ראוי ומקצועי.

בית הדין קבע כי הממונה על אורית בחברה ידע על דבר הריונה עת החליט להוציא אותה לחופשה. בכך קיבל בית הדין את טענתה של אורית, לפיה סיפרה לממונה עליה על בעיות שיש לה, וכן סיפרה על ההריון לאחת העובדות בחברה. בית הדין סבר כי סמיכות הזמנים בין מועד ידיעתה של עובדת החברה על הריונה של אורית עד להוצאתה לחופשה - מדברת בעד עצמה. סמיכות זמנים זו מעלה תמיהה והיא תומכת בטענתה של אורית כי הממונה עליה ידע על ההריון.
בית הדין שוכנע כי אורית הוצאה לחופשה בניגוד לרצונה. עוד שוכנע בית הדין כי אורית אולצה לעבור לתפקידה החדש שלא מרצונה וכי לא נותרה לה כל ברירה. נסיונות החברה לשוות לאורית מעין הסכמה להעברתה לתפקיד החדש לא התקבלו על ידי בית הדין.
לאור כל האמור לעיל, סבר בית הדין כי קיימות ראיות ממשיות המצביעות על כך שבהחלטות שקיבלה החברה נלקחה בחשבון שלא כדין העובדה שאורית בהריון. אורית הוכיחה שהייתה עובדת טובה וראויה וכי לא הייתה כל סיבה ממשית להוציא אותה לחופשה כפויה ולהעבירה מתפקידה.
בהתנהלותה זו של החברה הרי שיש לקבוע כי היא פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הסעדים המגיעים לאורית:
- הפסד השתכרות במהלך תקופת הריונה עקב הרעת תנאי העבודה בסך של 17,408 ש"ח (עבור 4 חודשי עבודה).
- החזר פדיון חופשה מלא בגין הוצאתה הכפויה לחופשה במהלך הריונה בסך של 12,568 ש"ח.
- פיצוי על אי השבתה של אורית לעבודה בתקופה שלאחר תום חופשת הלידה בסך של 31,420 ש"ח (2.5 חודשים בהם שהתה בחופשה ללא תשלום).
- פיצוי על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 80,000 ש"ח (פיצוי בגין נזק שאינו ניתן להערכה ובא לפצות את התובעת בגין ההפליה שנגרמה לה).
החברה נדרשה לשלם לאורית את סכום האגרה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ע"ב (י-ם) 2259/06 אורית לפק נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.9.08, פורסם בנבו)
לקריאת פסק הדין המלא