מעסיק שפיטר עובדת בהריון על מנת להתחמק מחוק עבודת נשים נדרש לפצותה על כל התקופה המוגנת

רוית הועסקה בחברת דן-אל טכנולוגיות בע"מ העוסקת בתחום הייבוא והייצוא של רכיבים טכנולוגים. תפקידה של רוית היה קניינית במחלקת התפעול והרכש וכן תורנית במרכזיית החברה. היא הועסקה בסך הכל כ-6 חודשים בלבד, בין ינואר ליוני 2003.

בחודש מרץ 2003 הודיעה רוית לממונה הישיר עליה כי היא בהריון.

ביום 19.6.03 זומנה רוית למשרד מנהל התפעול, שהיה גם המנהל הישיר של רוית שהתחלף בינתיים. בפגישה זו נודע לרוית כי החברה החליטה על פיטוריה לאלתר - ובו במקום קיבלה רוית מכתב פיטורים.

ביסוד התביעה מונחת הטענה כי רוית פוטרה ללא כל התראה מוקדמת ומבלי שניתנה לה האפשרות לשטוח טענותיה כנגד פיטוריה, ואשר נכנסו לתוקפם באופן מיידי, נעשו אך ורק בשל היותה אישה הרה, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תוך פגיעה בכבודה של רוית ובחופש עיסוקה.

 

בית הדין קבע כלדקמן:

מטרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה היא להגן על עובדת מפני הפליה פסולה בגין הורות, כאשר עקרון איסור ההפליה חל גם על אישה בהריון.

סעיף 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי חובת הוכחה שהמעביד פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 רובצת על כתפי המעסיק, אך ורק לאחר שיעלה בידי העובד להוכיח שלא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

רוית העידה כי במסגרת הליך קבלתה לעבודה בחברה הודגש בפנייה כי החברה מחפשת עובדת לטווח ארוך, אשר תתבסס ותרחיב את פעילותה של מחלקת הרכש בחברה. עוד העידה רוית כי במהלך תקופת עבודתה השיגה הישגים משמעותיים לחברה ברכישת מוצרים במחירים זולים באופן משמעותי מהמחירים ששולמו לספקי החברה עובר לתחילת עבודתה בחברה, כי נרשמה מגמת חסכון ברורה לחברה, ובכל מקרה, לא הייתה מחליטה על דעת עצמה אילו מוצרים לרכוש וכל הזמנה שיצאה תחת ידה נבדקה ונחתמה ע"י מנהל המכירות.

בית הדין שוכנע כי גרסת החברה בנוגע לסיבת הפיטורים לא הייתה ממין העניין, וכי החברה לא הניחה ולו "ראשית ראיה" לטענות בדבר תפקוד לקוי של רוית, ואלו היו רק תירוץ לפיטוריה.

בית הדין קבע כי הראיות שהוצגו בפניו מוכיחות את רצונה הברור של החברה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, וכך יש משום קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב.

החברה לא הציגה נזקים כלשהם שנגרמו לה כביכול, והמסמכים שצורפו לא היה בהם כדי לשפוך אור על טענות כגון "טעויות חמורות", שעשתה רוית במסגרת תפקידה, או "התחצפויות" שלה כלפי הממונים עליה.

בית הדין סבר כי ככל שרוית ביצעה טעויות כלשהן בעבודתה, לא היו אלה טעויות חמורות אלא טעויות שבעבודה השוטפת וטעויות הקלדה בלבד. לכל אלה מצטרפת העובדה כי במהלך חודש מאי, ועל אף כל הטענות שהועלו כלפי תפקודה הלקוח, כביכול, של רוית, מימשה החברה את הבטחתה לרוית והעלתה את שכרה החודשי ואף החלה להפריש לביטוח מנהלים. חזקה על החברה כי אילו היו מעשיה ו/או מחדליה התפקודיים של רוית, לאורך כל תקופת העסקתה, כה חמורים, הייתה החברה חוזרת בה מהבטחתה להעלאת השכר, ואלי אף מביאה לפיטוריה של רוית בשלב זה.

 

לאור כל האמור לעיל, משעלה בידי רוית להוכיח כי הליקויים החמורים המיוחסים לתפקודה בעבודה, נטענו ללא כל ביסוס, וכי לא היה במעשיה או בהתנהגותה דבר אשר היה בו כדי להוות סיבה לפיטוריה, מלבד העובדה כי הייתה בהריון, ולא עלה בידי החברה להוכיח קיומן של סיבות אחרות לפיטוריה וכי אלה אינם קשורים להריונה, הרי שאין מנוס מן המסקנה כי הסיבות שהביאו לפיטוריה היו בגדר "עלילת שווא" אשר נועדו להסתיר את המניע האמיתי לפיטוריה של רוית - היותה בהריון - מניע שהינו פסול ומנוגד מפורשות להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

יצוין כי בית הדין מצא את הממונה הישיר על רוית כאחראי ביחד עם החברה על הנזקים שנגרמו לה וחייב אותו, ביחד עם החברה, לשלם לרוית את הסכומים שנפסקו.

 

הסעדים הנתבעים:

הפיצוי הממוני המגיע לעובדת אשר פוטרה מעבודתה מחמת הריונה הנו הסכום אותו יכולה הייתה להשתכר אילו המשיכה בעבודתה, ועד לתום חופשת הלידה. בהתחשב בכך שרוית פוטרה 10 ימים בטרם מלאו 6 חודשים להעסקתה, בהיותה בהריון, ובקיומו של פגם נוסף בפיטוריה באי מתן זכות טיעון, בית הדין מצא כי יש להעמיד את סכום הפיצוי הכספי בגובה הנזק הממשי שנגרם לרוית, הן בגין הפסד ההשתכרות בפועל שנגרם לה לתקופה שממועד פיטוריה ועד למועד הלידה והן בגין הפסד ההשתכרות שנגרם לה בגין התקופה שלאחר תום חופשת הלידה.

כמו כן, על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לבית הדין סמכות לפסוק סעד של פיצוי גם עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.

כל הנתבעים - החברה, המנכ"ל והממונה הישיר של רוית - נדרשו לשלם לה את הסכומים הבאים:

- 18,000 ש"ח בגין אבדן הכנסה בתקופת ההיריון - ממועד הפיטורים ועד למועד הלידה.

- 9,000 ש"ח בגין אבדן הכנסה שנגרמה לרוית בגין 45 הימים בהם הייתה החברה מחויבת להעסיקה לאחר תום חופשת הלידה.

- 6,000 ש"ח דמי הודעה מוקדמת.

- 2,400 ש"ח בגין הפסד תגמולים חודשיים מהמועדים בהם היו אמורים להיות מופרשים לביטוח מנהלים ועד התשלום בפועל.

- 25,000 ש"ח פיצויים עונשיים על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

כמו כן, נדרשו הנתבעים לשלם לרוית הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח.

עב (ת"א) 2032/04 רוית גולן נ' דן אל טכנולוגיות בע"מ (25.3.07, פורסם בנבו)

לקריאת פסק הדין המלא